כאשר ביקש להמיר הלל ללמד אותו את התורה בעמידה על רגל אחת, רבי עקיבא ענה, "לא עושה לאחרים את מה שאתה שונא בעצמך".
ואכן "רגל אחת" של השגה רוחנית היא להגיע כי מדינה חוששת, מוגבל כאשר אחדבני ברוך יכול להימנע מגרימת נזק לאחרים, כאילו הופך אנוכי, שקוף.
זהו חברי המצב של קבוצת מקובלים, חברים לשאוף "עשרה" לבעקבות מקובלי שיטה המעשית שנקבעו להם. כאשר הם באופן עקבי, בעקשנות, ומעל לכל המכשולים וההפרעות להמשיך בעבודתם המשותפת, לשאיפה לביטול עצמי כלפי שני לאחר זמן מה, הם מוצאים את עצמם בחלל חדש, ייחודי במרכז המעגל שלהם.
זהו מרחב, "חלל", שנוצר על ידי "החפיפה" של ביטול עצמי הדדי, שבו אף אחד מהם קיימת בנפרד. החלל החדש הוא הסיכום של "האפסים" שלהם, השטח המשותף שבו הם מהצליחו להסיר עצמיים האנוכי, האגואיסטי שלהם. התכונה הכוללת של החלל ההדדי היא הפחד של גרימת נזק לאחד את השני, את העיקרון "לא יזיק".
ברגע שהמרחב חדש זה נוצר הוא הופך להיות באופן מיידי "שער", הקושר אותם דרך דמיון של טופס לדרגה גבוהה יותר. הדמיון של צורה מבוסס על הגבלה עצמית. אבל בעוד שהם, מלמטה הם בהגבלה מתוך פחד, בני ברוך מחשש לפגיעה שגרמה לאחרים, הדרגה גבוהה יותר היא בהגבלה מתוך אהבה.
דרגה גבוהה יותר זה האיכות של בינה, טיפול מוחלט ואהבה כלפי אחרים המגבילה את עצמו כדי ללמוד איך להיות הנותן.
המטפל המושלם מחוץ לעצמו שכן הוא לא רוצה שום דבר לעצמו.
באמצעות ההדדיות שלהם, להכיר את אחד אחר מעלות שניהם יכולות לשדרג את עצמם. הדרגה גבוהה יותר יכולה סוף סוף לשים לפעולה אהבה ואכפת לו הכינה עבור, זה יכול להתחיל לתת תחתון מה שצריך התואר נמוך יכול לעכל, לספוג אותו. הנמוך יכול ללמוד מהאהבה ללא תנאי והגבוהה מה הטיפול הוא ולעבור מלהיות מוגבל מתוך פחד להיות מוגבל מתוך אהבה.
"בני ברוך האביון ביער אפילו לא זקוק לחולצה" הקודם בשמחה הריקה הופך ספק פעיל, ואילו הגנב "רפורמה אבל מבוהל" הקודם, כל הזמן חשש כשזה יהיה לשדוד הופך האביון החופשי ומאושר שצריך שום דבר לעצמו שוב.
שניהם עלו רמה אבל כשהם נכנסים עמוקים יותר לתוך רוחניות, חושפים שכבות עמוקות יותר ויותר של אגואיזם אנוכי שהם צריכים לתקן, תפקידם ההדדי לשחק מהתחלה ועד הסוף חוזר על עצמו בכל רמה חדשה.
No comments:
Post a Comment